שלום וברכה, איש יקר וחביב.
אין לי ספק שאדם יקר כמוך שעוסק בחינוך וקירוב מבין שאין דבר שמשפיע על בני הנוער כמו דוגמא אישית טובה , הרבה פעמים הורים ומחנכים מנסים לדחוק את השעה הם מכריחים את הנערים להתפלל , מכריחים אותם להגיע לשיעורי תורה והכי עצוב , מכריחים אותם לשים כיפה וציצית , לדעתי מדובר בטעות איומה שגורמת לבני הנוער לפתח רגש שלילי למצוות.

נער שהכריחו אותו ללכת לתפילה , רואה בבית כנסת בית סוהר
נער שהכריחו אותו ללכת לשיעורי תורה , יתקשה לפתח רגש מעצמו
נער שהכריחו אותו לשים כיפה , ישליך את הכיפה בהזדמנות הראשונה שתהיה לו
שלא לדבר על ציצית מאן דכר שמיה...

אני לא אומר שצריך לתת לילד יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו , אין ספק שילד בכיתה ו' שאומר לאבא או לאמא שהוא לא רוצה ללכת יותר לבית הספר , יתקל בסירוב מצד הוריו וההורים יכריחו אותו להמשיך ללמוד , מתוך ידיעה ברורה שהדבר יועיל לו מאוד בהמשך הדרך ואם ינטוש את מערכת החינוך בגיל כל כך צעיר החכמה היחידה שתהיה לו היא: "חכמת הרחוב" , כאן אין לי ספק שחייבים להכריח אותו ולדאוג לו.

אבל ברגע שהילד כבר בוגר , צריך לשחרר לו קצת את החבל ולגרום לו לרצות לחזור לבד, לשמש לו דוגמא אישית טובה , חוויה נעימה , שולחן שבת של שירים וניחוחות , דברים שהוא לעולם לא ישכח , דברים שתמיד יגרמו לו לחזור ולהתגעגע למשמעות שלהם , אם שולחן שבת ייראה כמו מלחמת אחים , אם התפילה תיארך נצח , אם בבית לא תהיה אווירה נעימה בין אבא לאמא , למה שהילד ירצה לחקות את הוריו?

החינוך מתחיל מגיל 0.

הרב יוסף רבי בספרו "חנוך לנער" כותב שהחינוך חל על פי הכללים הבאים:
מגיל 0 עד גיל 3 - לומר לילד כן , לא שחור לבן לא לפרט יותר מדי את הסיבות
מגיל 3 עד גיל 6 - אפשר לנמק את הפסיקה - אל תלך בלי נעליים כי אתה תתקרר..
מגיל 6 עד גיל 9 - צריך לשים לב היטב לגירויים שאליהם הילד נחשף
מגיל 9 עד גיל 12 - הילד לומד מההורים ומהמורים שלו המון, הדמויות הכי חשובות.
מגיל 12 עד גיל 15 - הילד לומד הכי הרבה מהחברים שאיתם הוא מסתובב
מגיל 15 עד גיל 18 - אם שמרנו עליו היטב הוא יזכה להיות אדם לתפארת.

כל 3 שנים הם כנגד יום בבריאה:
מגיל 0 עד גיל 3 - היום הראשון - בו נברא האור והחושך - כן ולא
מגיל 3 עד גיל 6 - היום השני - בו נבראו המים מעל ומתחת לרקיע - קוגנטיבי
מגיל 6 עד גיל 9 - היום השלישי - בו נבראן הדשאים - שפע דשא, שפע גירויים
מגיל 9 עד גיל 12 - היום הרביעי - בו נבראו המאורות - כנגד ההורים והמורים
מגיל 12 עד גיל 15 - היום החמישי - בו נבראו העופות - שחיים סביבנו - החברים
מגיל 15 עד גיל 18 - היום השישי - בו נברא האדם והבהמה - גיל קריטי בעיצוב הילד

אני לא יודע בדיוק באיזה גיל הבן שלך , אבל אני בטוח שהדברים הבאים יעזרו לו.

א) דוגמא אישית טובה - בזוגיות
ב) דוגמא אישית טובה - בתפילות במניין
ג) דוגמא אישית טובה - בשליטה על מידת הכעס
ד) שיחה מלב אל לב - קבלת הילד כפי שהוא מבלי להטיף לו
ה) לא לחבק אותו בצורה מניפולטיבית שתגרום לו להרגיש שיש כאן משחק !

לסיכום: רק תפילות וחיוכים , חום ואהבה וקבלה ! תראה לו שאין מחיר לאהבה שלך כלפיו וכשהוא יראה שמדובר באהבה אמיתית , האהבה הזאת לעולם תישאר , אם האהבה שלנו כהורים לילדים תהיה אהבה שתלויה בדבר , או לפחות זה מה שנשדר להם , ברגע שבטל הדבר הם ירגישו שבטלה האהבה , חבל , תקבלו אותם ותאהבו אותם כל דבר חוזר לשורשו , אל חשש הם יחזרו בתשובה ע"י דוגמא אישית טובה.

אחי היקר, אספר לך מקרה שקרה עם ר' ישראל מרוז'ין ואולי זה יעזור לך לתקן... 

פעם הגיע יהודי בעל-עבירה אל הרב הקדוש ר' ישראל מרוז'ין זי"ע ואמר לו שהוא
רוצה לעשות תשובה.
שאל אותו הצדיק "אז למה אינך עושה תשובה?".
השיב היהודי "אני לא יודע איך...".
שאל הצדיק "ואיך ידעת אז לחטוא?".
ענה היהודי "חטאתי, ואחר כך...".
אמר הצדיק: "עשה כך גם עכשיו, תחזור בתשובה והחשבון יבוא מאליו".

מה שאני מנסה לומר זה שהכי קל לשכנע יהודי חכם באמיתות התורה ובנכונות הדרך, הקטע הקשה הוא היישום, וכבר אמר הראי"ה קוק באורות התשובה: "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה". אל תחשוש מהתשובה אחי , זה פשוט

אדם תמיד חי בתחושה של,,,, אם מעולם לא הייתי עושה את העבירה , אז לא הייתי נופל בזה גם עכשיו, אבל אחרי שכבר נפלתי יותר מפעמיים שלוש, המצפון נעלם וכמו שכבר מביאה הגמרא במסכת יומא פו: "עשה אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר".
לפעמים מרוב שנפלנו,, אין לנו כוחות נפש לקום,, מצד שני בשביל מה לקום? כיף לנו, למה לעצור את זה? מה הקטע? רק בגלל שכתוב באיזה ספר שזה חטא? אז מה...

אז אני יכול לבוא ולהפחיד ולספר עד כמה חמור החטא וכמה גדול עונשו של אדם שמקיים יחסים עם אשה לפני החתונה , אני יכול לצטט את דברי הזוהר הקדוש בנושא ולכתוב כמה משוקץ ומתועב הוא מלפני ה' , אני יכול לכתוב איזה עונש קשה מחכה לאשה שמקיימת יחסים לפני החתונה , אני יכול להכין לשניכם רשימה של ייסורים וצרות שיפקדו אתכם בעתיד בגלל הנאה רגעית , אני יכול לפרט את הנזק הנפשי הגדול שעלול להיגרם לילדים, אני יכול לספר סיפורים על עדויות של אנשים שמתו מוות קליני שסיפרו איזה צער איום ונורא הם ראו שנגרם לבנות שמכשילות את הרבים ונופלות לזנות ופריצות , אבל זו לא המטרה , הכי קל זה לבוא ולהפחיד, אבל אז אתם תפסיקו לעשות את העבירה, רק כדי לא לקבל ייסורים ולא לסבול צער נורא בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לא זו מטרתי... להיפך , המטרה שלי היא להראות שלמרות החטא הנורא התשובה לא כל כך מסובכת , פשוט צריך כח רצון גדול וחכמה זה הכל...

משום שגם אם אדם נמצא בחושך גדול וגם אם עבר עבירות חמורות, עליו לזכור תמיד, את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה,,, אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". אם תרצה באמת להתקרב לה' , שערי תשובה לא ננעלו.

בדיוק כמו שגבר נשוי שמעד ונכשל לא ימשיך להרוס לעצמו את חיי הנישואין ויגרום לעצמו להיות שנוא בעיני ילדיו ודחוי מצד אשתו רק בשביל הנאה מזדמנת רגעית, כך אדם שחטא וגרם לעצמו להיות שנוא ומרוחק מלפני ה' , צריך לחשוב היטב ולשקול את צעדיו , מה חשוב לו יותר? הקרבה לה' יתברך או הקרבה לחטא?

איך עושים את זה?
א) מאמינים שכמו שאפשר לקלקל אפשר לתקן
ב) מקבלים החלטה בראש שמפסיקים, (משליטים שכל על רגש)
ג) הולכים לשיעור תורה, אתם חייבים חיזוק רוחני.
ד) צפו בקטעים מחזקים שיש באתר בנושא נגיעה אסורה.
ה) תגדרו גדרים ! (לא לישון יחד, לא להסתובב בחוסר צניעות וכו'...)

לסיכום: אין דבר העומד בפני הרצון, אם תרצו באמת אני לא רואה שום סיבה שלא תצליחו, אם חשוב לכם לשמח את ה' ולא רק את עצמכם, תנקטו בצעדים לעצור את החטא הנורא, תמנעו מעצמכם צער בעתיד, צער שלא כרוך רק בסבל וייסורים, צער שכרוך באובדן הרגש, אתם מאבדים את התמימות המינית שלכם, אם לא תתחתנו, סביר מאוד להניח שתזכרו את החוויות המיניות שהיו לכם עם בני זוג אחרים וזה סתם יהרוס לכם את הזוגיות ואת קדושת המחשבה, לא חבל? תחשבו כמה צעדים קדימה.

לצפייה בקטעים בנושא שמירת נגיעה לחצו כאן:"נגיעה אסורה - קטעים לצפייה"